21 יונ יומני היקר…
נו..זה היה חייב לקרות מתישהו, לא?!
לא משהו גדול, סתם מקרה קטן וחביב בו כמעט שרפתי את כל המטבח, או לפחות פיזרתי שבבי ביצה לכל עבר.
הכל התחיל בבוקר, שהיה שמשי ונפלא והתעוררנו כולנו מאוחר. חוץ מבח"לי החרוץ שכבר בחמש וקצת בבוקר יצא לעבוד. מאוחר זה שמונה ועשרים, כן?
בכל מקרה, ההתעוררות היתה רגועה ונעימה ומזג האוויר הזמין פעילות חוץ נעימה של משחק בבוץ. נקרא לזה גינון. או שטיפת החניה והמנגל. כל עוד יש מים, ובוץ וצינור – כולן מרוצות. ובאמת, נשתלו להם 3 עציצים, ונשטף לו המנגל וגם החניה, וזאטוטה אחת רדפה אחרי 2 אחיותיה הגדולות עם כוס מלאה בוץ עד שאלה לימדו אותה שאמא היא מטרה הרבה יותר נייחת, ולכן נוחה, וכל אותו הזמן מתבשלות להן 5 ביצים המיועדות לארוחת הבוקר במטבח.
מיותר לציין שהכהבלה נהנתה יותר מכולן מארוחת הבוקר הזו, כי לאף אחת מאיתנו לא היה חשק לאכול ביצה שרופה בטעם סיר וכולנו הסתפקנו בפיתה עם אבוקדו או עם טחינה. מזל שאפיתי פיתות אתמול לארוחת ערב…
ועכשיו למשהו משמח יותר – מזג האוויר הגואטמלי! אני לא בטוחה שמשמח זו המילה המדויקת לתאר את המצב, אבל מבלבל ומגוון זה בהחלט.
הנה כמה דוגמאות לשמיים המדהימים שנתקלנו בהם השבוע.
מה שהדהים אותי יותר מהכל, וממשיך מדי יום ביומו, הוא שלא משנה איך נראה הבוקר שלך, אף אחד לא מבטיח שככה גם ייראה אחר הצהריים. למעשה, זה תקף גם לגבי השעה הקרובה. ורק באזור בו אתה נמצא. יצא לנו כבר השבוע לצאת לקניות מבית מעונן, להגיע לסופר עם טפטוף קל, לצאת ממנו לסערה שלא היתה מביישת את המבול של נח, ולהגיע לבית שבו זורחת השמש ביום אביבי נהדר. והכל במסגרת של פחות מ-10 ק"מ מקצה לקצה. מישהו אמר גשם מקומי??
הילדים המקומיים יודעים כבר שלא משנה איך נראים השמים, כל עוד הגשם לא יורד אפשר עוד לשחק בחוץ. ברגע שטיפה אחת זולגת – כדאי לרוץ הביתה כי אוטוטו מגיע מבול. אתה יכול להישאר בחוץ, מתחת לגגון, עם הכדור ביד – כי יכול להיות שהוא גם אוטוטו ייפסק…
אני רוצה להתעכב עוד רגע אחד קל על התמונה האחרונה. נראות שם 2 מבנותיי, כשאחת מהן מחזיקה משהו בידיה. מה זה, אתם שואלים? ובצדק! כי השבוע החליטו יקירותיי שהארנבים שלהן זקוקים קצת לחופש מהארנבונים שמשגעים אותם כל הלילה בבכי ודרישות (!), והוציאו אותם לטייל. עם רצועה. ככה בערך:
No Comments