רשימת מלאי התשע"ט

24 אוק רשימת מלאי התשע"ט

מדי שנה אני יושבת לי עם כוס קפה (או קולה, או תה, או יין) ומחשבת מסלול מחדש. ונכון שהשנה החדשה כבר החלה, וחודש אוקטובר כבר כאן, אבל מבחינתי השנה מתחילה עם רשימת מלאי. **עדכון קל – להכין את הרשימה לקח לי כמעט חודש, אז ראו את המשפט האחרון כנתון בספק**

לכתוב רשימת מלאי זה לא דבר של מה בכך. בתור התחלה צריך רשימה מסודרת, כזו שאפשר לחזור אליה כל שנה ולערוך השוואות. למי שלא יודע, אני מאוד חובבת רשימות (יכולים לקרוא על זה כאן, למשל) ובח"לי יאמר שאני גם מאוד אוהבת לתת ציונים. והכי נכון לתת לעצמי ציונים! אז הכנתי רשימה אחת, אליה אני חוזרת מדי שנה, וכך בעצם אני יכולה לעקוב ולתת לעצמי ציונים, ולהיות מרוצה. וכדי שתהיו גם אתם מרוצים, הכנתי לכם רשימה משלכם, שתוכלו להוריד בסוף הרשומה הזו אליכם למחשב ולהצטרף אליי לחשבון נפש אישי.

קדימה, נתחיל. רשימת מלאי תשע"ט יוצאת לדרך.

מבשלת: ממש ברגע זה – מטבוחה חריפה אש! הייתי שבוע שעבר בשוק בצ'יצ'יקסטננגו ומצאתי פלפל האבנרו. אז קפצתי על ההזדמנות!

שוק הירקות בצ'יצ'יקסטננגו, כל יום חמישי וראשון

שותה: קפה. תמיד קפה. לפעמים גם יין.

קוראת: 3 ספרים במקביל – יער נורווגי של הרוקי מורקמי (בבית), בשבילה גיבורים עפים של אמיר גוטפרוינד (מחוץ לבית) ועוד ספר בספרדית שנקרא Dispara, yo ya estoy muerto של חוליה נווארו (תירה, אני כבר מת). את הספר בספרדית אני קוראת כבר שנתיים, ומתקדמת כל פעם עמוד, אבל אני לא מוותרת. בעיקר כי גיליתי שאין לו תרגום לעברית.

רוצה: עוד שעה ביממה. זהו, לא יותר.

מסתכלת: איך העונה הרטובה מגיעה לסופה. הכל ירוק מסביב ומשובב נפש, והאוויר צלול. אני לפעמים גם מסתכלת על מפזר החום החתיך שלנו בערגה ומקווה לימים קרירים, כדי שאוכל לגרוב גרבי צמר ולהרגיש כאילו אני בחורף בערד..

הנוף שרואים מהר הגעש פקאיה בעונה הזו, בה יש עננים והכל ירוק

משחקת: בפלסטלינה ובחומר פלא שמתייבש מהר באוויר. אפשר לקרוא לזה ליצור, אבל זה כיף ממש כמו משחק.

מחליטה: בכל רגע נתון, בכל מעשה או מחשבה, איפה אני מוותרת למען ואיפה אני מוותרת בשביל. לוותר בשביל מישהו או משהו, לא תמיד אומר שהויתור נעשה בלב שלם אלא שאולי נעשה מתוך אילוץ. אבל לותר למען – זה תמיד בלב שלם. אז אני מחליטה לותר למען. גם אם זה מתוך אילוץ – להביא את הלב שלי להשלים עם הויתור.

מאחלת: לכל החברות שלי שילדו או שעומדות ללדת, שתהיה לידה קלה, שתעבור בקלות ושיהיה בשמחה. עם כל ילד חדש שמגיע למשפחה, מגיע עולם ומלואו של מגוון רגשות ומחשבות ודאגות וחששות ושמחות וריגושים. עם כל ילד חדש נולדת אמא חדשה, שגם אם היא למודת נסיון – היא לומדת שוב הכל מחדש למענו. אז מזל טוב חברות שלי, ושיהיה רק בשמחה 🙂 (רוצים לקרוא עוד קצת על איך לשמח יולדות? אפשר לקרוא כאן)

נהנית: מביקור חברות. ולמרות שהן כבר לא כאן, ונותרו לי רק זכרונות, זכיתי לארח החודש חברה אחת מיוחדת לי מאוד, והראיתי לה כמה גואטמלה נפלאה.

מחכה: לדואר. משהו קרה לשירות הדואר שלי, שגם ככה לא עובד במיוחד, וספר ששלחו לי לפני 10 ימים עדיין לא הגיע! מזל שיש לי מה לקרוא בינתיים…

מעדיפה: לצלם סרטונים של החתולה החירשת והחמוס העיוור שלנו. טוב, הוא לא ממש עיוור אבל יש לו רגליים קצרות והוא לא מצליח לעלות לכל המקומות שהיא עולה אליהם, אז זה מספק לי חומר צילום משובח.

תוהה: אם החיבה של לואיג'י החמוס לניירות טואלט תיעלם מתישהו. כי בינתיים אנחנו מוגבלים לגליל אחד בכל תא שירותים, אחרת הוא גונב לנו אותם וגורר אותם בכל רחבי הבית. למעשה, אני יודעת בוודאות שמתחת למיטה של זאטוטה יש גבעה קטנה של ניירות טואלט לעוסים.

אוהבת: סופי שבוע רגועים עם המשפחה. ראינו סרט בסוף שבוע האחרון "The Water Horse", סרט סקוטי מקסים. נהנינו מהמבטא, צחקנו ובכינו ושמחנו. אנחנו הכי אוהבים ערב סרט בבית – קערת נאצ'וס, אבוקדו, רסק עגבניות, סלט ביצים. מושלם.

מהרהרת: בכלי חרס מקומיים. פרויקט הסיום לקורס עיצוב שלי הוא תנור חימום קטן מחרס, שמיועד לחימום חצר. הפרויקט הוא קבוצתי והאתגר הוא גדול, בעיקר כי אנחנו 8 אנשים וכל אחד מלא ברעיונות משלו…

צופה: בעונה השניה של זרה, ולא מבינה איך פספסתי אותה עד עכשיו! אני מאוהבת בסקוטלנד יותר ויותר מיום ליום ואל תתחילו איתי בכלל עם הגברים של האומה הג'ינג'ית הזו. יאם!

חושבת על: דוגמת סריגה לכפפות ולשאל של קלייר פרייזר. יש לי כבר את החוט המושלם.

מקווה: שבנות המשפחה יגיעו לחגוג איתנו בת מצווה לעמית. הזמן הולך ומתקרב..

מתפעלת: מבכורה שעוברת עוד חודש לחגורה שחורה בוגרים בקראטה, מאמצעית שמעלה מופע בלט "דון קישוט" ומשקיעה ומתאמנת ומזאטוטה שמתרגלת קריאה וכתיבה בספרדית, באנגלית ובעברית – הכל ביחד.

שלוש המוסקטריות, בלבוש תואם

שומעת: בהמלצה של חבר, התחלתי לשמוע פודקאסט בשם Hey Riddle Riddle. נושא הפודקאסט הוא חידות הגיון אבל זה לא רק זה. המנחים הם 3 אמני אימפרוביזציה שמתבלים את התכנית בסיפורים והמחזות של חידות ההגיון שניסו לפתור ו40 דקות (לפעמים יותר) של תוכנית גם אני וגם הבנות לא מפסיקות לצחוק. השפה לעתים גסה (מדי פעם משתחרר להם 'פאק' של תסכול על חידה קשה מדי), אבל אני מאוד ממליצה לעמוד בפקק ולחמם את הראש עם התוכנית הזו. לינק לתוכנית כאן או דרך אפליקציות שונות של פודקאסטים. מי שהמליץ לי עליו הוא אורי אשכנזי שהבלוג שלו מלא ברעיונות אדירים לחידוד המוח.. לבלוג של אורי, ליחצו כאן.

זקוקה ל: שמש. כבר כמה ימים שהגשם לא פוסק מרדת, והשיזוף שלי הלך פייפן.

מריחה: זוכרים שפעם, לפני מופע הבלט של עמית, ניסיתי להכין לה קאפקייק מביצים ויצא זוועת עולם? (מוזמנים לצחוק עליי כאן) אז השבוע יש לה עוד פעם מופע בלט (כן, כן…כל שנה!), והחלטתי לעשות נסיון נוסף. מאחר וערבבתי בבצק תערובת עשבי תיבול איטלקיים, הבית מריח כמו פיצריה וזה נעים לי נורא. הפעם זה גם יצא ממש טעים, אז אם תרצו מתכון – ספרו לי פה למטה, בתגובות.

לובשת: בעצם נועלת – מגפי גשם. כי יש לי סיבה.

עוקבת אחרי: כבר הזכרתי את אורי למעלה, אבל חוץ ממנו יש את גלית, שחידשה את הבלוג שלה "שעמום הוא בחירה", ומזכירה לי שתמיד אפשר לפתח ולהתפתח וליצור. בשבוע האחרון אני עוקבת קצת גם אחרי אמני קרמיקה, כי אני חושבת לבנות בבית תנור לשריפת כלי חרס.

שמה לב: לכביש. יותר מדי תאונות ראיתי מסביבי לאחרונה (גם שלי) בגלל חוסר תשומת לב לכביש אלא התבוננות בטלפון. אז בבקשה. שימו לב.

יודעת: הכל על תהליך הכנת השוקולד. עברתי כמה וכמה פעמים הדרכות במוזיאון השוקולד באנטיגואה גואטמלה, שאני מרגישה שאני כבר יודעת הכל. כמובן שזה אף פעם לא מספיק, ואני תמיד מוכנה ללמוד עוד.

פולי קקאו, ישר מהפרי, טעימים גם ככה ולא מזכירים טעם של שוקולד בכלל

לומדת: על שריפת כלי חרס באש גלויה. פרויקט אחרון באוניברסיטה שלח אותי ללמוד על כלי חרס, ואני מתכננת לבנות לי תנור קטן, רק בשביל לנסות… זה תהליך מרתק, אשמח לשתף אתכם בו.

מרגישה: טוב.

מעריצה: את השכנה שלי, שככה פתאום, אחרי 3 לידות וכך וכך עשורים, החליטה שהיא רוצה לרוץ והיום היא רצה מרתונים ועורכת מסעות של 50 ק"מ כמו שאני עושה לסופר. בנוסף לזה – היא מאמנת את הבן שלה בן ה14 שכבר רץ איתה חצאי מרתונים והבנות בנות ה11 (רצה 10 ק"מ) וה6 (רצה 5 ק"מ).

ממיינת: את העיקר מהטפל ביחסים, במחשבות, ביומיום. לפעמים אני מוצאת את עצמי נתקעת אל מול מחשבה מעיקה, שאין לה שום קשר לאמת והיא שם רק כי אני במחזור וקצרה בסבלנות (סיפור אמיתי, כל חודש מחדש). אז למיין זה חשוב.

קונה: בדים לתחפושות האלווין, ופיניאטה ליומולדת טרול. מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם ולהישאר מעודכנים בתהליך.

חיפושית משה רבנו שהצטבעה בכתום ובשחור, לכבוד האלווין.

מקבלת: שאולי לא אהיה רואת חשבון דגולה…בזמן האחרון אני מתמודדת עם סוגיות הרות גורל בתחום ראיית החשבון במסגרת הלימודים שלי, ואני חייבת להגיד שאמנם אני מצליחה לחשב חישובים, ואני רואה בחלקם אתגרים מעניינים, אבל אני לא צופה לעצמי גדולות בתחום.

מסמנת בספר: ממש השבוע ישבתי לקרוא, וגם סיימתי (ב12 שעות! שזה סוג של שיא) את הספר "קורא לה אלה" של טל פרידמן. קראתי שם על אהבה, ונאמנות, וויתור, ושיגעון. כתוב נפלא, לטעמי. בכזה אופן שהשאיר אותי ערה חצי לילה כדי להבין מה קורה הלאה, ומה קרה קודם..

לא אוהבת: פרידות.

פותחת: חבילה ענקית של חלבה ומחביאה, אחרת יערה אוכלת לי את הכל…

מצחקקת: לפני חודש באה לבקר אותי אושרית (ראיתם מקבץ תמונות למעלה) והביאה איתה חלבה, אותה נתתי ליערה לפתוח. היא כל כך התלהבה שהיא קיבלה חלבה לגמרי משלה, שהתחילה לאכול אותה בביסים. ככה.

מרגישה: שבעת רצון.

מנשנשת: חלבה. כבר אמרנו, לא? אבל גם בא לי לנשנש קרואסונים ארגנטינאיים אחרי שראיתי את המתכון הזה אצל ויקי. נראה טוב, לא?

הקרואסונים של דרום אמריקה – מדיה לונס

חושקת: שמישהו יכין לי כמה כאלה מהבלוג של ויקי ויזמין אותי לקפה…אבל גם להכין כאלה לבד זה טוב.

מייחלת: לבריאות ופרנסה טובה. באמת שלא צריך יותר.

עוזרת: לעצמי לשמור על עצמי והולכת לחדר כושר.

תם ונשלם לו הפוסט הנוכחי….וואו! הוא היה ארוך קצת?

כן. גם לי לקח הרבה זמן להכין אותו, בעיקר כי ישבתי וחשבתי ודשתי. אשמח לשמוע מה דעתכם עליו בתגובות פה למטה, בדף הפייסבוק שלי, בטלפון – איך שבא לכם! ואם אתם רוצים – אתם יכולים גם לשבת, על כוס קפה או יין, ולמלא רשימת מלאי משלכם! הנה, הכנתי לכם אחת ריקה, פה למטה. רוצים גם למלא רשימת מלאי משלכם? מלאו פרטיכם למטה ורשימה ריקה תגיע אליכם למייל 🙂