15 אפר אביב הגיע פסח בא: משימת המליון
המשימה: לתכנן ביקור של 3 שבועות למשפחה שבאה לביקור.
המשתתפים: סבתא אחת (אמיצה ונועזת), 4 ילדים (אנרגטיים ויצירתיים), 3 תינוקות בגילאי חצי שנה עד שנתיים וחצי (במצבי צבירה שונים), 5 מבוגרים אחראיים (פחות או יותר) ובעל אחד שעובד. וכן…זו המשפחה שלו.
הפעם הצלחנו לשכנע את אמו של בעלי (שמעתה תיקרא כאן "גראן מאמא") לבוא לביקור בגואטמלה הרחוקה. ברילוקיישן הקודם שלנו, ברפובליקה הדומיניקנית, לא הזדמן לה לבוא לבקר, על אף שהתגעגעה מאוד במשך שנתיים וחצי. התנאי שלה היה לא לטוס לבד, ולכן ארגנו את הטיול המשותף. זה לא היה פשוט כל כך. בכל זאת מדובר בהוצאה לא קטנה, אבל כשיש רצון, יש יכולת! ואכן, גנבו ילדי המשפחה והוריהם ימי חופש מימין ומשמאל, והאריכו את חופשת הפסח בעוד כמה ימים בכדי להגיע עד אלינו.
הבנות שלנו לא ידעו כלום. מבחינתן, היו אמורים להגיע 9 איש שמקורבים לעבודתו של אביהן לביקור ארוך בגואטמלה, ולכבודם רכשנו מזרונים וכסאות נוספים לבית. לא שיקרנו. הפתענו.
אז איך באמת מתארגנים לביקור כזה? קודם כל מאחסנים הרבה הרבה סבלנות במחסנים. זה לא קשה כל כך, באמת מאוד התגעגעתי, ורציתי לשתף ולדבר ולהראות את כל מה שאנחנו חווים כאן. זה נכון שבעידן השיתוף הסלולרי והאינטרנטי הרבה יותר קל להיות בקשר היום. יותר אפילו מלפני שנתיים, אבל איך אפשר להעביר ריחות וצלילים וטעמים? אז דבר ראשון שעשיתי היה לבקש מדלילה (עוזרת הבית המופלאה שלי) לבשל ארוחה מקומית, גואטמלטקית. טורטיות, טוסטדות, פריחולס, תמאל, גואקמולי, סלט סלק וכרוב. כבר פה התגלו מספר אתגרים – משפחה אחת טבעונית, משפחה אחת לא אוכלת שמן, משפחה אחת לא אוכלת בצל, משפחה אחת אוכלת סלט בלי חסה, משפחה אחת אוהבת סלק עם חומץ, משפחה אחת אוהבת בלי מלח, ומשפחה אחת אוהבת לאכול בידיים. כולם אוהבים אוכל מבושל. ולא, לא התבלבלתם בספירה, פשוט פיות רבים למשפחה שלנו.
אבל לא ניתן לדבר פשוט כמו אוכל להנמיך את רוחנו, ומיד פרצנו בימים של טיולים – יום אחד טיול לחווה של בעלי, יום אחד טיפוס להר הגעש פקאיה, יום אחד טיול לעיר. הייתי רוצה לספר כמה מוצלחים היו הימים האלו, כי הם באמת היו נפלאים – היה לנו אוטובוס צמוד עם נהג מקסים שלקח אותנו לכל מקום שרצינו, כולל דרכים עקלקלות בשבילי עפר, שאני בטוחה שלא לזה הוא התכונן. אבל אי אפשר שהכל יהיה מושלם, וביום הטיול לעיר גילינו שגן החיות סגור בימי שני. וגם מוזיאון הילדים. אז שלחנו 4 ילדים אנרגטיים לטיול בקניון בזמן שעשינו סידורים הכרחיים (כמו החלפת כסף) וקיווינו לטוב. תודה לאל שגואטמלה מספיק מפותחת בכדי להציב גני שעשועים בסניפי ה"פיצה האט" שלהם, אחרת התוצאה היתה יכולה להיות קשה במיוחד..
ואז יצאנו לטיול ארוך ארוך של חמישה ימים לאורכה ולרוחבה של גואטמלה. גם לפה הצטרף אלינו הנהג המדהים לאוריאנו לופז, עם האוטובוס המפנק שלו, שעל אף שבסיום כל יום היה מלא בפירורי קורנפלקס, עוגיות אוראו ופרינגלס, לא התייאש, חייך ללא הפסקה והחזיר לנו אוטובוס נקי למחרת היום. כדי שנוכל ללכלך אותו שוב כמובן. ואף מילה על הבכי של התינוקות, העצירות לפיפי התכופות והשירה שלנו כשכלו כל הקיצים.
שתבינו, גואטמלה היא גדולה. יותר ממה שהיא גדולה הכבישים שלה ממש גרועים. אבל היא מהממת, ולא רצינו לפספס את כל היופי הזה. אז תיכננו לנו כמה ימים שאמנם היו מייגעים (מאוד!) מבחינת הנסיעות הארוכות, אבל שבסופם הגענו לכמה אתרים ששווים כל רגע. למשלSemuc Champey , שזו היתה העצירה הראשונה שלנו, היה המקום הכי יפה שמישהו מאיתנו היה בו מעולם. פיסת גן עדן ירקרקה, ולא רק בזכות העצים והצמחיה הענפה שגדלה על הגבעות סביב, אלא גם בזכות המים הנקיים והמפלים שנשפכו אליהם. הבריכות שנקוות בתחתית הנהר כל כך פסטורליות, שכמעט איבדנו שם שלושה ילדים שהחליטו לרחוץ במפל ולא לקחו בחשבון שמים יכולים גם להטביע. המלון האקולוגי שישנו בו ישב בפינת הנהר, אל מול כל היופי הזה ונשטף בגשם זלעפות חצי לילה. העלטה ששררה סביב מילאה אותנו בשקט ובשלווה. שום דבר לא הכין אותנו לנסיעה הארוכה ביום המחרת לRio Dulce. או לעקרב שלקחנו איתנו משם במזוודה שלי. לאצבע שלי שלום. העקרב לא שרד.
על הנהר המתוק שטנו בסירת מנוע וראינו ציפורי מים, דייגים, מנגרובים (מדליק! מעולם לא ראיתי מנגרובים. חוץ מבפסלי הזכוכית של גדעון פרידמן), שושנות מים ומים. הרבה מים.
ולמחרת? טיקאל! אתר העתיקות של שבט בני המאיה שננטש במאה השניה לספירה התכסה מאז ביער גשם וחיות פרא. ראינו קופים וסנאים ודביבונים ותוכים ירוקים. את היגואר פיספסנו וגם את הנחשים, ואת היום הנפלא הזה קינחנו בבריכה של המלון המפנק, קאמינו ריאל טיקאל.
באמת שקשה לתאר את ההרגשה של לקום בבוקר, אחרי לילה של שינה טובה על מיטות רכות, לקול ציוץ ציפורים ולגלות שקן של ציפורים שוכן לו במרפסת החדר. יותר מרגש מזה הוא לגלות שם שני גוזלים שזהו הבוקר הראשון למעופם ואף לשלח גוזל אחד מהקן. את היום הזה בילינו בבריכה, ובשיט קייאקים על האגם, ברביצה על ערסלים ובהתפנקות כללית. הביתה חזרנו בטיסה.
החופשה לא נגמרה כאן כי נחתנו ישירות לתוך ארגוני ליל הסדר, אבל חציה הראשון עבר בהצלחה יתרה. האתגרים שניצבו בפנינו מתוך המגורים יחד של 3 משפחות עצמאיות מתגמדים אל מול השמחה באיחוד המיוחל.
שיהיה לכולנו חג שמח, שבו נמחל לעצמנו בעיקר על חמץ שבלב, ונדע לאהוב באמת.
נשיקות <3 עינת
No Comments