הכן משפחתך לקיץ – ליאת שטרית

03 אוג הכן משפחתך לקיץ – ליאת שטרית

הנה הגיע אוגוסט, ואיתו הגיע הרגע להגיד שלום. זהו הפרק האחרון בפרויקט הנפלא הזה, ולכן מן הראוי הוא שנסיים אותו בבאנג!

הפרק האחרון מוקדש לחברות אמת, ובהתרגשות עצומה אני מתכבדת להזמין לבמה את ליאת שטרית.

את ליאת הכרתי במרחבי עולם הפייסבוק, והתאהבתי בה מיד. אהבתי את המילים הפשוטות, המתכונים מעוררי התיאבון ובעיקר את הנפש האצילה שהשתקפה מבעד לעולם שלם של וירטואליות.

אז עשיתי מעשה וביקשתי חברות. לא חברות וירטואלית, לא הספיק לי. ביקשתי חברות אמיתית וגם נפגשנו. היא מארה"ב, אני מגואטמלה, וברגע שכף רגלנו דרכה בישראל – מיהרנו להיפגש. זו היתה אהבה ממבט ראשון. ואמנם היא עוד לא בלוגרית (לחצתי, תאמינו לי שלחצתי), אבל היא בדרך, והזכות היא לגמרי שלנו, הקוראים (כן, גם אני קוראת במקרה שלפנינו).

וכך, מבלי להכביר (כי הכברתי די) קבלו את ליאת, וההמלצה שלה לימות הקיץ החמים.

צילום: אלונה כהן

שלום, אני ליאת. כל המטר חמישים ושמונה סנטימטר.
אמא לתאומים, טולה אחת ועוללי. אישה לאיתן.
עברנו לניו יורק לפני מאלנ’תלפים שנים אף על פי שהכל קרה רק אתמול.
לא היתה אוניה צופרת ברקע והגברת עם הלפיד לא בירכה אותנו בערפל דק אבל, עדין הכל היה זר ומנוכר ולא ברור בשנה הראשונה.  אחר כך אנחנו התרגלנו לדוד סם ודוד סם כבר לא היה כזה תובעני אבל את סיפורי המהגרים נשאיר למאה אחרת.
בואו נדבר עלה כאן ועכשיו.
שלום, אני ליאת ואני מארחת סדנאות בישול במטבח הביתי שלי.
שפים צעירים, מבטיחים, בעלי גרם אחר, שהופך אותם לטיפל'ך שונים ומיוחדים. שנושאים עימם משהו אחר שגורם לי להתאהב במנות שלהם,  באנרגיות שהם מפיצים ובחיבור המיידי שהאוכל שהם עושים, נושא איתו.

עם מיקה במטבח הפרטי,
צילום: אפרת חזות

העובדה שהם ישראלים היא בונוס ציוני קולינארי.
הם מגיעים אליי מישראל הרחוקה, מעבירים סדנאות של אפיה, בישול וקונדיטוריה אנינה לקהילה המקומית, ועל הדרך נהנים מהתפוח הגדול. אני בתמורה נהנת מהם. את חלקם הייתי מאמצת אתמול.

צילום: אפרת חזות

אני לא גדלתי במטבח. נהפוך הוא. הייתי מנודה ממנו שנים רבות וכמו כל הדברים שלא הייתי חברה בהם, טיפחתי בוז שקט כלפיו. שנים רבות חלקנו את אותה קורת גג כמו שני שותפים נרגנים בדירה תל-אביבית, בעל כורחנו נאלצים לחלוק חשבון חשמל וארנונה.

ואז בא איתן והילדים איתו, ואוכל נהיה הכרח, אבל לא אחד כזה שנשא איתו עונג או הבטחה לכיור נקי. עם כל ילד ההכרח, כמו ערימת כלים, נהיה גדול יותר והעונג רק קטן.

איפושהוא זה התהפך והמטבח על תנוריו הפך להיות תשוקה גדולה. זה לא קרה ביום, גם לא בחודש. לא לקחתי קורס ששינה לי את החיים או טעמתי מנה שהעיפה אותי. אני מניחה שהבנתי שאם אני כבר במטבח מדליקה תנורים, אז למה לא לעשות משהו שמעניין אותי.

צילום: אפרת חזות

קשה לי לשים את הדופק על האצבע, אבל פתאום עוגה בתנור לא היתה כיתת ירי וממולאים בסיר לא היו אמבוש. ריח שמרים באויר הרחיב את הנחיריים ובעבוע שקט של סירים עשה לי שמש בבטן. בכלל, קמח בשבילי זה מה ש 2+, עצור, שנה כיוון ושנה צבע עושה לשחקן טאקי.

מה שאני מנסה לומר וללא הצלחה יתרה, זה שיש אהבות מאוחרות ואין גיל לאהבה וגם עשור חמישי יכול להכיל מתנות גדולות.

צילום: אפרת חזות

אם הייתי צריכה לבחור במתכון אחד שהוא קל, זריז, לא דורש מיומנות והתוצאה שלו מובטחת, הייתי הולכת על הלחם ללא לישה. גם הלחם טחינה ורגע, יש גם את מלך הקרקר וזה בלי הגלוטן, אבל זה בגלל שאני לא רוצה לייגע אתכם עם הבבקה שוקולד, בייגלה סימיט, רוגעלך בלאגן ועוגת בננה. בקיצור, הבנתם לאן אני חותרת. אין דבר כזה מתכון אחד. כולם היו בניי.
ובכל זאת, אחריי הכל, התכנסנו כאן ואתם כאלה ילדים טובים. נלך על מלך הקרקרים.
הוא בריא. הוא מזין. הוא כלום עבודה וחוץ מבייבסיטר על התנור באמת שלא מבקשים מכם הרבה.

אבא של הקרקרים ללא גלוטן

מה שיפה בקרקר הזה הוא הטאצ’ העדין של הטחינה. ידוע שאני סאקרית של כל שומשום ונגזרותיו.

לקחתי את המתכון מהאתר המופלא של לימור תירוש וערכתי אותו קלות בהתאם לנסיוני האישי.

לחומרים היבשים  (לא קלויים!):

3/4 כוס ועוד כף (120 גרם) גרעיני חמניות

3/4 כוס (120 גרם) זרעי פשתן

1/3 כוס ( 60 גרם) זרעי צ'יה

1/3 כוס (55 גרם) גרעיני דלעת

1/3 כוס (55 גרם) שומשום

1/2 כוס ועוד כף (70 גרם) קורנפלור (עמילן תירס) או קמח טפיוקה או 6 כפות (90 גרם) קמח חומוס (אני השתמשתי בקמח טפיוקה כי מה לעשות אני המפגרת שמחזיקה את כל סוגי הקמחים האפשריים. יצא הורס ומאז אני חוזרת אליו שוב ושוב)

2 כפיות סוכר קנים, דמררה או חום (אל חשש, זה לא הופך את הקרקר למתוק)

כפית וחצי מלח דק

3/4 כפית פלפל שחור גרוס

לחומרים הרטובים:

כוס וחצי (375 מ"ל) מים רותחים

1/4 כוס שמן זית

2 כפות טחינה גולמית (מלאה, רגילה, הכל הולך)
כף זעתר (אופציונלי אבל מומלץ)

הכנה

1. מערבבים את כל החומרים היבשים בקערה.
2. מערבבים את כל החומרים הרטובים בקערה אחרת.
3. יוצקים את החומרים הרטובים על החומרים היבשים, ומערבבים למשך דקה. התערובת יוצאת נוזלית למדי. (אמממה. קמח טפיוקה שותה את הנוזלים בשניה. אל תחששו להוסיף מים רותחים אם העיסה מתמצקת מידי. לא קורה כלום. הכל מתאדה בתנור).
4. מחממים תנור ל- 170 מעלות בארץ או 350 בארה"ב.
5. מרפדים תבנית תנור שטוחה בנייר אפיה ויוצקים חצי מהתערובת לתבנית. בעזרת מרית משטחים בסבלנות את הבלילה לקבלת משטח אחיד ודק.
6. אופים 40-45 דקות. באמצע זמן האפיה, תקפידו לסובב את התבנית בתנור כדי שהיא תקבל חום אחיד מכל הכיוונים.
7. מוציאים מהתנור ומצננים.
8. מוסיפים לחצי בלילה שנותרה בקערה 2-1 כפות מים רותחים כדי שיהיה נוח לשטח בתבנית, מערבבים היטב ויוצקים לתבנית, משטיחים עד קבלת משטח אחיד ודק ומכניסים לתנור, אופים 40 דקות. שוב מסובבים את התבנית אחרי 20 דקות (זמן האפייה בפעם השנייה מתקצר בשל ספיגת הנוזלים המרובה, אז שימו לב).
   איך אנחנו יודעים שהקרקר מוכן? אנחנו מרימים אותו מהתבנית (בזהירות. בכל זאת. חם) וכל הקרקר מתרומם – זה סימן שכל הנוזלים התאדו והקרקר שלנו יבש דיו כדי לצאת מהתנור. יחד עם זה שימו לב שהוא לא נשרף.
   

   צילום: אפרת חזות

מצננים היטב ושוברים לחתיכות דוגמת פריסטייל, בגודל הרצוי. שומרים בקופסא אטומה.
ובל נשכח. מאחר והקרקר נטול גלוטן, אפשר לעשותו בפסח, הוא מתאים לכל מוגבלי הצליאק ואלה שיש להם רגישות לגלוטן. אני עושה אותו מסביב לשעון והוא מתחסל במהירות האור. הכי מומלץ. הכי באהבה.

עכשיו, לפני שאני הולכת תרשו לי מילה אישית.
הרבה נאמר על צוקי היקר והדרך שבה הוא שינה את העולם. בתוך בליל של פוסטים וסלפים והאשתגס ומה לא. הוא שינה את העולם שמדבר, מתקשר וזוכר להיות בן אדם.
אני, שגרה מחוץ למדינה בה נולדתי, שמשתמשת בשפה שלא גדלתי עימה, בתרבות ובמנהגים שלא התחנכתי עליהם, מתגעגעת לעיתים לאנשים שלי. אנשים שחולקים איתי עולם ואהבה מבלי להשתמש בגוגל טרנסלייט להסבירה. וכאן נכנס צוקי והתודה שלי אליו.
בזכותו הכרתי חברים כמו עינת. עינת שהיא יקרה לי כבת עינתי.
את החברות שלנו התחלנו מעלי גלי הפייסבוק אבל מהר מאד חצינו אותה לחיים האמיתיים. היא היתה אצלי, אני אצלה. ניו-יורק, גוואטמלה, ישראל, ולא, זה לא פתיח לסדרת טלויזיה מוצלחת.
ילדים, הורים, חגים ובעלים הפכו לחברות אמיצה ורבת משתתפים, שהתחילה מפרופיל אחד ופוסט אחד ותגובה אחת והנה אנחנו. חברות. חברות שזוכרות לתת מילה טובה ומידה של חמלה והומור שנון וחוכמת חיים ומשפחה ששמחה כמו כולם ועצובה בדרכה שלה.
זה יכול להיות פתק בבקבוק וזה יכול להיות פרופיל בפייסבוק, בסוף אתה תיגע באנשים שלך.

צילום: לאה שיף

לדף הפייסבוק של ליאת, לחצו כאן ולאינסטגרם שלה, לחצו כאן.

וכאן אנחנו מסיימים.

הקיץ עוד לפנינו – חודש אוגוסט בקושי התחיל. אני מזמינה אתכם לבקר ולקבל השראה מהנשים שנגעו בי במהלך הסדרה הנפלאה הזו – בגלית קידר, סהר קרט, עדי שפירא, גילי מצא, נילי ואורטל (crafts&dreams), ינינה אפק, מאיה גבע (יצירתית) ואני (אמא יוצרת).

נשים יקרות – אני רוצה שוב להודות לכן שלקחתן חלק בפרויקט הזה, שטרחתן וחשבתן והשקעתן ותרמתן מזמנכן. זה לא מובן מאליו.

הפרויקט ייצא בקרוב גם בפורמט של ספר אלקטרוני, אותו תוכלו להוריד למחשב ולשוב ולקרוא בו בכל קיץ מחדש – הישארו עימי!

בברכת שבת שלום וקיץ נעים, נשיקות <3 עינת