17 מרץ יום ההולדת של עמית, ההפקה
את ישראל עזבנו כמה ימים אחרי שיעל חגגה את יום הולדת החמישי.
יום הולדת בישראל כולל עוגה עם נרות, הרמה על כסא, הורים, סבים, דודים, חברים, ממתקים והפעלה. אנחנו אהבנו הפעלות סיפורים. הייתי קוראת לילדים סיפור ומפעילה אותם בהצגה או במשחק, שקשור לסיפור. שולחן הממתקים נהנה מביקורים תכופים של הילדים והמבוגרים, ואחרי העוגה פותחים מתנות. אם יום ההולדת הוא בשבת בבוקר, אז תוך שעתיים נאספים הילדים, שבעים ומרוצים, והולכים לביתם.
שעתיים. אולי שלוש.
כבר יותר משנתיים שאנחנו חוגגים ימי הולדת לשלוש בנות בגואטמלה, ועדיין לא פיצחתי את הנוסחא.
בפעם הראשונה, הופתעתי מאוד שההורים באו גם כן לחגיגה, ישבו ונהנו כאחד הילדים מההפעלות.
בפעם השניה, הופתעתי לגלות שהפעלות בימי ההולדת בגואטמלה כוללות שבירת פיניאטה, אכילת ממתקים וקריוקי. וזהו. פעם היה גם קוסם. רק אצלנו יש נר בבקבוק, תפוח עץ בגיגית מים או קערת קמח ובתוכה מתחבאת סוכריה.
בפעם השלישית, הופתעתי לגלות שלא משנה מתי נערכת יום ההולדת, ההורים ילכו רק כשהערב יורד ונגמרו הבירות במקרר.
אבל הפעם הופתעתי בגדול, כי אחד מהילדים (נער בן 17, כן?) עשה לי את מה שכל ישראלי עושה, ודיבר גלויות.
אתם מבינים, בימי הולדת בגואטמלה מגישים המארחים לחוגגים ארוחת צהריים מפנקת – המבורגר, נקניקיה בלחמניה, ארוחה גואטמלית טיפוסית של תמאל ופריחול (תמאל זה כיסון מבצק תירס שמאודה בתוך עלה בננה ובתוכו עוף ברוטב פלפלים וזה טעים מאוד. פריחול זה ממרח שעועית). האורחים ישובים ומשוחחים, ולא זזים בערך עד לשלב הקפיצה על הממתקים שניתזים מהפיניאטה.
בגואטמלה אין בופה.
ואני? אני השתדלתי לעמוד בציפיות. בפעם הראשונה הגשתי פלאפל. בפעם השניה הגשתי נקניקיה בלחמניה. ואז התחלתי להכין פיצות בימי ההולדת. 3-4 מגשים שחולקו לאורחים, לצג צ'יפס תעשייתי מתוך שקית. אבל לפני שבועיים, עמית ביקשה ליום ההולדת שלה שנגיש נאצ'וס ואבוקדו. ככה, בקטנה. אני שמחתי. בדיוק חזרנו מביקור בישראל ולא הייתי ערוכה לאפייה עדיין. והנה מגיע מרקו, ואומר לי שהוא לא יוכל להגיע ליום ההולדת כי יש לו מלא שיעורי בית להכין. "מה?," שאלתי. "אבל עמית ממש תשמח אם תגיע!". אוקיי, אומר לי הבחור, רק אם את מכינה פיצות.
נאלמתי דום.
אפשר להגיד שהופתעתי בגדול.
אם הוא היה אומר את זה בעברית, אולי זה היה פחות מפתיע.
ברור שהכנתי פיצות ליום ההולדת. אבל אם כבר ישראלי, אז עד הסוף!
עשיתי בופה.
יום הולדת בישראל כולל עוגה עם נרות, הרמה על כסא, הורים, סבים, דודים, חברים, ממתקים והפעלה. אנחנו אהבנו הפעלות סיפורים. הייתי קוראת לילדים סיפור ומפעילה אותם בהצגה או במשחק, שקשור לסיפור. שולחן הממתקים נהנה מביקורים תכופים של הילדים והמבוגרים, ואחרי העוגה פותחים מתנות. אם יום ההולדת הוא בשבת בבוקר, אז תוך שעתיים נאספים הילדים, שבעים ומרוצים, והולכים לביתם.
שעתיים. אולי שלוש.
כבר יותר משנתיים שאנחנו חוגגים ימי הולדת לשלוש בנות בגואטמלה, ועדיין לא פיצחתי את הנוסחא.
בפעם הראשונה, הופתעתי מאוד שההורים באו גם כן לחגיגה, ישבו ונהנו כאחד הילדים מההפעלות.
בפעם השניה, הופתעתי לגלות שהפעלות בימי ההולדת בגואטמלה כוללות שבירת פיניאטה, אכילת ממתקים וקריוקי. וזהו. פעם היה גם קוסם. רק אצלנו יש נר בבקבוק, תפוח עץ בגיגית מים או קערת קמח ובתוכה מתחבאת סוכריה.
בפעם השלישית, הופתעתי לגלות שלא משנה מתי נערכת יום ההולדת, ההורים ילכו רק כשהערב יורד ונגמרו הבירות במקרר.
אבל הפעם הופתעתי בגדול, כי אחד מהילדים (נער בן 17, כן?) עשה לי את מה שכל ישראלי עושה, ודיבר גלויות.
אתם מבינים, בימי הולדת בגואטמלה מגישים המארחים לחוגגים ארוחת צהריים מפנקת – המבורגר, נקניקיה בלחמניה, ארוחה גואטמלית טיפוסית של תמאל ופריחול (תמאל זה כיסון מבצק תירס שמאודה בתוך עלה בננה ובתוכו עוף ברוטב פלפלים וזה טעים מאוד. פריחול זה ממרח שעועית). האורחים ישובים ומשוחחים, ולא זזים בערך עד לשלב הקפיצה על הממתקים שניתזים מהפיניאטה.
בגואטמלה אין בופה.
ואני? אני השתדלתי לעמוד בציפיות. בפעם הראשונה הגשתי פלאפל. בפעם השניה הגשתי נקניקיה בלחמניה. ואז התחלתי להכין פיצות בימי ההולדת. 3-4 מגשים שחולקו לאורחים, לצג צ'יפס תעשייתי מתוך שקית. אבל לפני שבועיים, עמית ביקשה ליום ההולדת שלה שנגיש נאצ'וס ואבוקדו. ככה, בקטנה. אני שמחתי. בדיוק חזרנו מביקור בישראל ולא הייתי ערוכה לאפייה עדיין. והנה מגיע מרקו, ואומר לי שהוא לא יוכל להגיע ליום ההולדת כי יש לו מלא שיעורי בית להכין. "מה?," שאלתי. "אבל עמית ממש תשמח אם תגיע!". אוקיי, אומר לי הבחור, רק אם את מכינה פיצות.
נאלמתי דום.
אפשר להגיד שהופתעתי בגדול.
אם הוא היה אומר את זה בעברית, אולי זה היה פחות מפתיע.
ברור שהכנתי פיצות ליום ההולדת. אבל אם כבר ישראלי, אז עד הסוף!
עשיתי בופה.
 |
| בהזמנות ביקשתי שיבואו מחופשים. בתור מה? שאלו אותי. מממ…. |
 |
| שתי גואטמליות בלבוש טיפוסי, אחת נסיכה ואחת שלגיה. התחלה טובה. |
 |
| פיצות בהכנה. כשגרירים לתרבות האוכל הישראלי, לימדנו את המקומיים שטונה ותירס על פיצה זה מאוד טעים |
 |
| שקיות ההפתעה כוללות יותר מתנות מממתקים, כי את הממתקים אוספים מהפיניאטה. |
 |
| עוד למדנו, ששתי פיניאטות עדיפות מאחת. או אז לכל הילדים יש הזדמנות אחת, ולעתים שתיים, לחבוט. |
 |
| קוסמת קטנה, עם איפור פנים וכתר שקישטה בעצמה |
 |
| שתי מיני מאוס, עם המתנות שקיבלו בשקית |
 |
| ככה זה נראה כשאוספים ממתקים מהפיניאטה |
 |
| עוגה אחת |
 |
| עוגה שנייה |
 |
| קוביות שוקולד וטחינה, ממתקים למבוגרים. לגמרי גולת הכותרת |
מסיבת יום ההולדת לא נגמרה הפעם בשש בערב, עם הורים שתויים קמעא וילדים מתרוצצים עם אוברדוס סוכר, אלא במסיבת פיג'מות עד השעות הקטנות של הלילה, מה שלא הפריע לצוות התרנגולות להתעורר בשש בבוקר.
 |
| בתמונה: תרנגולות שותות שוקולית ואוכלות ארוחת בוקר ללא ממתקים. הצלחה. |
וככה נסתיימה לה עוד הפקת יום הולדת.
בפעם הבאה הבטחתי לבנות שנאחד כוחות, ונחגוג להן יחד.
נראה כמה אגיע רחוק עם ההבטחה הזו…
נשיקות <3 עינת
ועוד משהו אחרון: נראה לכם שנגמרו ההפקות באמת?!
אנחנו בעיצומה של הפקת פורים פה, בגולה.
יהיה שמח…
No Comments