קרקס גואטמלי

השבוע הלכנו לקרקס.
גילוי נאות – זו הפעם הראשונה בחיי שהלכתי לקרקס.
קרקס מדראנו היה מופיע שנה אחרי שנה בבאר שבע ובשאר מקומות בארץ, ועדיין מעולם לא הזדמן לי לבקרו. לכן מיותר לציין שמידת ההתלהבות שלי מהחוויה השתוותה כמעט לזו של הבנות. ובעוד בח"לי ואני ראינו בעינינו המנוסות את להטוטי הליצנים והאקרובטים וגיחכנו על "עובדי המשק" שהחזיקו את חבל הלהטוטנים כשאלה טיפסו למרומים ורצו מהר מהר אחורה ומשכו את החבל עימם, בכדי שאלה, הלהטוטנים, יוכלו לטפס לאותו מעלה-מעלה שרצו, בנותיי ראו רק את הלהטוטים והיו מוקסמות.

מוקסמות..

אז מה רואים בקרקס גואטמלי? רואים לולייניות מטפסות על סולמות באוויר, ולוליינים מתעופפים עם בדים בסגנון אלדין והשטיח המעופף. רואים נערות מסובבות חישוקים סביב גופן ונערים מעיפים לפידים ותופסים שוב. כמו פסטיבל חוצות כזה, יום שישי אחר הצהריים בטיילת בתל אביב. ובינתיים מוכרניות מסתובבות ומשדלות ילדים (באמת משדלות! הזאטוטה המסכנה לא ידעה כבר איך להתמודד עם כל השפע שהוצע לה!) לקנות רעשנים זוהרים וצעצועים מסתובבים וחרבות מוארות, סטייל הטיילת באילת בימות הקיץ. מין חוויה על-חושית שכזו. וגם על-כספית כי כמובן שכל המחירים מופקעים וגם לשירותים עולה כסף (אחרי שכבר הוצאנו הון קטן על קניית הכרטיס…).

החלטנו לשבת בכסאות הקדמיים ביותר, אלה שעל הזירה. כסאות מפנקים כאלה של קולנוע, עם מקום לשים שתייה או פופקורן, ועם האפשרות לראות הכל מקרוב קרוב. ובאמת היינו הכי קרובים שאפשר לליצנים, וללוליינים, וגם לנמר היחיד מבין שישה שלא הצליח להתאפק והיה חייב לחרבן דווקא לידנו…



המזל הוא שהנמרים הגיעו בסוף המופע.. אחרת לך שב כל המופע עם חירבון נמר מתחת לאף…



והיה גם קנגורו מתאגרף

ולנושא אחר – לפני 4 שבועות רשמה זלנה מהבלוג zooty owl שהיא מתחילה בפרויקט של סריגה משותפת. מה זה סריגה משותפת? נשים רבות מסביב לעולם שקוראות את הבלוג של זלנה סורגות, כאילו יחד איתה, את אותה השמיכה. היא מפרסמת הדרכה, וכל אחת סורגת בצבעיה האהובים את השמיכה שלה ע"פ ההדרכה. כולן משתפות את העבודה שלהן וכך כולן יכולות לשטוף את עיניהן בדוגמאות שונות של העבודה שלהן, לקבל השראה ובכלל להרגיש יחד. החלטתי הפעם להצטרף לפרויקט כזה. גם כי אולי סוף סוף אסיים שמיכה (זוכרים את שמיכת הטלאים שלי…אז זהו..שהיא עדיין ברשימת הטודו שלי..), גם כי אני אוהבת את הסגנון של זלנה, גם כי אני מרגישה שאני ברמה מספיק טובה בשביל לעמוד בציפיות של עצמי משמיכה כזו וגם, ובעיקר, בגלל שתפסתי את הפרויקט הזה בזמן…
אז כל שבועיים זלנה מפרסמת את ההדרכה לריבוע הבא, כבר סיימנו 2 ריבועים   (14 בעצם, אבל 2 הדרכות), ואנחנו בפתחו של השלישי ששמו – טיק-טק-טו.
הנה העבודות שלי עד כה.



ריבוע האקונה מטטה

ריבועי פרח

את השמיכה הזו (ששמה "ימים שמחים"), החלטתי לסרוג בגוונים כחולים שמסמלים לטעמי את השלום והשלווה שהייתי רוצה לאחל לעם ישראל. וגם קצת ירוק בשביל התקווה. ככה יוצא שכשאני סורגת, אני חושבת על ימים שמחים שעוד יבואו אלינו. אמן.
מי שרוצה להצטרף גם כן – תמיד אפשר! כל הפרטים, בקישור המצורף.

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו אחרון: אותו קרקס מופיע 7 ימים בשבוע, מפעם אחת ועד ארבע (!) פעמים ביום. הוא נמצא כבר חודש בגואטמלה סיטי, ומטייל בכל רחבי גואטמלה. שווה, לא?!