החיים בגואטמלה Tag

 הראשון לנובמבר 2013. ביום הזה ירדנו מהמטוס - אמא אחת, אבא שלה הגיבור, 3 ילדות שלה האהובות וכהבלה אחת. מאז הרבה מים עברו בנהר, אבל על אמת, כבר סיפרתי פה לא אחת כמה הגשם סוחף וגדול וזורם וגועש (למשל כאן, או כאן. )ולמדתי הרבה על גואטמלה מאז.

בגואטמלה מאוד מעריכים את המשפחה. מדי יום ראשון יוצאים בני הבית ועושים משהו יחד - יוצאים לרכב יחד באופניים, לרוץ באיזה סמי-מרתון, הולכים לכנסיה או מטיילים. לפעמים הם נשארים בבית, יושבים בחצר שלהם, מתחת לעץ, שמים מוסיקה ומבלים יחד. נחמד לראות אבות משחקים כדורגל עם הבנים שלהם, או פורשים מגלשת מים בחנייה ומשפריצים על הילדים.
גם אנחנו משתדלים לעשות משהו יחד בימי ראשון - שבוע שעבר טיפסנו על הר הגעש פקאיה, והשבוע גם רצינו לצאת ולטייל.

פעם היינו זוג. גרנו בדירת חדר ורבע בקיבוץ וגידלנו כלבה בשם אניד. אניד בלייטון כהן. כלבת לברדור לבנה שאהבה לקפוץ גבוה ולאכול אבנים, ולפעמים עשתה את שניהם יחד.

 הכי אני אוהבת שוק.יותר מקניונים, יותר משופינג חלונות ראווה.עזבו אתכם מזגנים ומוזיקת מעליות - תנו לי צפיפות, מחנק, ריחות וצבע מסביב ואני שמחה. מאוד שמחה. ולכן כשאסף וורה סיפרו לנו שהם ראו תוכים למכירה בשוק של סאן חואן סקטפקז (San Juan Sacatepequez), ידעתי שזו הזדמנות...

    ביום ראשון האחרון יעל רצה את ריצת ה-5 ק"מ הראשון שלה.   חבר'ה! תופים!! מחולות! מצילתיים! איפה קולות הצהלה והטפיחות על השכם? מגיע לה!! היא רצה 5 ק"מ! והיא בת 10! והיא הבת שלי! מה שגורם לכל ההישג הזה להיראות עוד יותר הישגי ומצוין, כי אני בריצת...