בח"לי Tag

אל תדאגו, לא עברתי לכתוב לכם בספרדית.

אני אפילו אתרגם לכם את המשפט שלעיל. mes de la amistad בספרדית זה חודש החברות, כי ככה קוראים כאן לחודש פברואר. למה? כי בחודש הזה גם חוגגים את יום האהבה (dia del cariño, שזה יום האהוב) וגם את יום הילד.

למי שלא זוכר, כבר סיפרתי כאן כמה הגואטמלים אוהבים לחגוג ימים מיוחדים - יש את יום הילד, ויום האם, ויום האב ויום המשפחה. יש גם יום מיוחד לסבא וסבתא ויום הנהג ויום המורה. יש מצב שיש גם יום עוזרת הבית אבל אל תספרו לדלילה. אני צריכה אותה כאן.

אז לכבוד החודש הנפלא הזה, החלטתי להקדיש רשומה שלמה לדברים שאני מחבבת במיוחד, ואפילו פלוס פלוס.

השבוע היה רווי בחגיגות.
גם חגגתי 4 שנים לבלוג (צהלולים יתקבלו בברכה) וגם חגגתי עם בח״לי 14 שנות נישואין (פה אני מבקשת יותר מצהלולים. לדעתי מחיאות כפיים סוערות יעשו את העבודה). איך אתם חוגגים יום נישואין?
בסרטים ובתוכניות הטלוויזיה, תמיד רואים את הגבר מביא פרחים, האישה מפנקת בארוחה רומנטית לאור נורת. או שלחילופין, הם מתאמים בייביסיטר מראש ויוצאים לארוחה במסעדה יקרה על שפת הים (ואז גם טועים בהם שהם אנשי מוסד והם נאלצים לברוח מראש המאפיה ובדרך הם מתאהבים מחדש וכאלה).
 
 
 
 
אז אצלנו זה לא ממש ככה.

את המשפט למעלה, שמעתי לראשונה מפיו של גבי, המנכ"ל של חברת דנציגר ישראל, שראה אותו כתוב על קיר באחד מבתי המלון מגואטמלה. למעשה, המשפט כל כך השפיע עליו, שבאחד החגים קיבלו כל העובדים בחברה ספל קרמיקה ועליו חרוט המשפט הזה, שלא נשכח לשאול את עצמנו בכל...

"המסיבה מתחילה בחמש!", קראתי לבנות. "בואו להתאפר!"."מתי יוצאים?" שאל בח"לי. "ארבע וחצי," עניתי. "מקסימום רבע לחמש, לא נורא אם נאחר קצת".כולנו היינו מקולחים בזמן, לבושים בתחפושות המושקעות שלנו בזמן, מאופרים בזמן ואפילו יצאנו בזמן (שזה חמש ורבע). הדרך היתה ריקה לגמרי בזכות הסמנה סנטה, השבוע הקדוש,...

"בואי נחליף את הגרוטאה הזו ונקנה חדשה! הגיע הזמן לעשות משהו עם הערימה מעלת האבק הזו שסחבנו כל הדרך מישראל" אמר בח"לי מיד כשנחתתי בבית.אם לא הייתי יודעת יותר טוב, הייתי חושבת שהוא מדבר על אחת מהילדות.אחרי חודש וחצי בישראל הן באמת נראו קצת מאובקות.אבל...

ביום ראשון האחרון בח"לי היקר קם עם כאב שיניים. מעבר לעובדה שריחמתי עליו, ודאגתי למצוא לו רופא שיניים דובר אנגלית שמקבל מקרי חירום (שהסתבר גם שמבין עברית, או לפחות יודע לשאול בעברית 'כואב?'), פינה קטנה אצלי צהלה ושמחה כי הכאב הזה הדיר אותו מהעבודה, ואנחנו זכינו ליום משותף עם אבא. אושר גדול (וסליחה לך, אישי, על כי אני שמחה ביום כאבך).