ברשומה האחרונה שלי ציינתי, בקטנה, שאני מעצבת את הבית. וזה נכון. לא מזמן סגרנו 3 שנים בגואטמלה, וכנראה שהחלטתי שנגמר זמן הסתגלות והגיע זמן התמקמות. מה גם שהילדות גדלות, ואני כבר לא חוששת (יותר מדי) מכתמי שוקולד על הספות. אני עדיין מסלקת את הכלבה מהספות מדי פעם,...
אחותי הקטנה בהריון.טוב, היא לא ממש קטנה כבר, בכל זאת חודש תשיעי, אבל עדיין. קטנה. כשילדתי את הבכורה שלי, היא ליוותה אותי כל ההריון ובחדר הלידה. היא היתה חלק מרכזי בתחילת החיים המשפחתיים שלי. ואז, כשהבכורה היתה בת 5, עזבנו הכל ועברנו לרפובליקה הדומיניקנית. עברנו כי...
לפני יומיים נפגשתי עם אחת מהשכנות שלי בביתה. קבענו לעשר בבוקר, היא רצתה להראות לי את הבית השכן שעומד להשכרה, וכשהגעתי בזמן, בנה האמצעי ביקש ממני לשבת לה ולחכות כי היא עוד במקלחת. שזה די טיפוסי פה, האיחורים הללו. מה שהפתיע אותי הוא שאותו הבן,...
"אולי נלך מחר למסעדה?" שאלתי בקול שאני מקווה שנשמע לא נואש מדי, אבל מלא בכוונה אמיתית לקצת מנוחה מהטירוף ששרר אצלנו בבית לאחרונה."נראה" ענה האיש, ובכך סתם את הגולל.אנחנו מתרגלים הקשבה. הקשבה זה חשוב, לא רק למקשיב אלא גם למוקשב. לא רק לשמוע מה נאמר,...
חודש שלם.כמעט 30 יום שלא כתבתי כאן כלום.וואו, כמה שהתגעגעתי!יש משהו בישיבה הזו מול המחשב, כשברקע צוחקות/מדברות/מזמרות/מצווחות הילדות שמאוד מרגיעה אותי. כאילו הישיבה מול המסך והמקלדת מתעלת את הרגשות והמחשבות והחלומות כולם ומוציאה אותם נכונים יותר. או לפחות מובנים יותר, או נגישים לפחות.היום יום שבת,...