02 יול תודה
לפני כשבוע הבחנתי בדאגה שהבנות מגלות סימני קיטור בתדירות גבוהה מן הרגיל. לכולנו יש זמנים כאלה, בהם נראה כאילו שום דבר לא הולך לנו לפי התוכנית, או כאילו כל העולם עושה לנו דווקא. ברגעים כאלה כל מה שאנחנו רוצים זה להתלונן, ולהפנות אצבע מאשימה כלפי העולם ושוכניו. ובנותיי, כצאצאיות גאות למין הפולני (ולא משנה כמה האחוז הוא מזערי, הגן הפולני שולט) יודעות לקטר יופי. אז זהו, שבדיוק ברגעים האלה, הייתי רוצה שידעו לראות גם את הטוב, ושידעו להעריך אותו.
ולכן, כל ערב, החלנו מתכנסים יחדיו וכל אחד, בתורו, אומר על מה היה רוצה להגיד תודה.
אנחנו חושבים על הדברים הקטנים והגדולים שאנחנו רוצים להודות עליהם ופורקים! וכמה זה כיף לשמוע מהן תודות!
 |
| נפגשים בארוחת הערב ומודים |
הנה מקבץ:
 |
| איך אפשר להתעלם מכל המתיקות הזו?? אני נמסה בכל פעם מחדש <3 |
 |
| אפילו חלון ווילון מעל התנור יש… |
מקסים, נכון?
 |
| והאתגר האחרון – עיצוב המשרד שלו בחווה |
 |
 |
| במיוחד כאלה שמחכות לבשר שבח"לי מינגל כרגע… |
 |
| תודה לחמותי על שלימדה אותי להכין קובה סלק. בח"לי ליקק את האצבעות! |
מפגש התודות הזה ממלא אותי בשמחה כל ערב, וממשיך לתדלק אותי גם במהלך היום. אני מחפשת את המקומות עליהם אני רוצה להודות. את האנשים שעשו לי טוב, ואת אלה שעשו לי רע – כי מהרע גם צומח טוב. ומלבד הרצון שלי ללמד את הבנות להעריך את הטוב, אני מרגישה שגם אני מתרגלת פה דרך חיים.
נשיקות <3 עינת
ועוד משהו קטן: במסגרת חגיגות המונדיאל, בכל צומת מתנפנפות להן חולצות בשלל צבעים של קבוצות הנבחרות, ורוכלים מציעים שלל תחפושות ודגלים ועוגיות דגלים. גם יעל נכנסה לרוח הספורט וביקשה חולצה. "של מי?" שאלתי. "של ארר…" מלמלה הבכורה שלי "ארג..ארנג..ארטנגי…של ברזיל!"
עוד רשומה שבה כתבתי איך מלמדים ילדים להעריך את שיש להם – עולם של שפע.
Keren Daniel
Posted at 08:55h, 02 יוליאני מאמצת בחום! (אתחיל מהכרת תודה לביתי האהובה אלמה, שאוכלת את הקציצות השרופות של אמא שלה, ללא תלונות)..
אמא יוצרת
Posted at 13:42h, 02 יוליאשרייך קרן,
שתיכן תהיו מורווחות מכך! (ולגבי הקציצות, מבינה אותך…נסי "לאפות" אותן בתנור…)