הבעל המאושר

עכשיו, הרשת גועשת לעתים די קרובות. זו טיבה של רשת. גם היתוש הכי קטן מצליח לעורר בה גלים, אחרת איך יהפוך למזון?
והנה בא מכתב תמים, שמיועד לגברים שזוגתם כרגע ילדה בבית חולים שערי צדק, ונותן להם כמה קווים מנחים איך לפנק את זוגתם, שתחיה. הכותבים אף נקטו בנימת שחוק עם הכותרת ההומוריסטית. אם כן, על שום מה הרשת גועשת?
משום שאנו בשנת 2015!! (סגור ציטוט ראש ממשלת קנדה החדש, החתיך לאללה ולכן מסוגל להנהיג מדינה), ולא ייתכן שבשנת 2015 תפקידו של הבעל הוא לפנק, להעניק, לתת מתנות ליולדת ולרך הנולד, ו"לעזור" במטלות הבית. מה?? "לעזור"?? מה זאת אומרת?! הרי הוא בן זוג שווה במשפחה ולכן זה גם תפקידו לכבס, לבשל, לנקות ולא רק של לובשת החצאיות בבית (ושכחה הרשת את המחוות המקסימות שהמכתב מזכיר לו להעניק, כמו פירגון ואהבה וכמה זה מקסים בעיניי).
אוף.
רשת גועשת.
עד מתי תעמדי בחלון ותציצי לשכנים?
אני מכירה סיפור על אשה אחת (ממוצא פולני, אבל מי סופר?) שטענה מדי יום ביומו כמה הכביסה של שכנתה מלוכלכת ומדוע היא לא מנקה אותה כמו שצריך, עד שיום אחד סיפרה לבעלה בשמחה שזהו! שכנתה סוף סוף כיבסה כמו שצריך וכל סדיניה נקיים ולבנים. "זה לא זה", טען הגבר, "פשוט ניקיתי לך את החלון".
אני בביתי המלכה ובעלי המלך. מה שאומר שאנחנו מחליטים איך לנהל אותו, מה חלוקת התפקידים ולרוב אנו די מרוצים ממנה. מי שלא מרוצה מחלוקת התפקידים אצלו בבית יכול לעשות לא מעט דברים, אבל הוא לא יכול לנסות ולשנות את משק הבית של השכן, כי זה לא תפקידו. בעיקר אם הוא לא באמת שכנו, אלא אדם זר מהרשת. מה קרה לאחריות האישית שלנו כלפי משפחתנו וביתנו? מתי הפכנו לזרקורים, צדקנים, נושאי הדגל והעומדים בראש התהלוכה? מתי הפסקנו להיות השכן הטוב? זה ששם עין על הבית שלך כשאתה בחופשה, ואומר לך כשהתפוצץ אצלך צינור והמים זורמים סתם, ומלווה לך כוס סוכר או עוזר לך עם הילדים ביום שישי כי לא הספקת לבשל/לנקות/לשנו"צ. אני מתגעגעת לשכן הזה. אני אהיה השכן הזה.
אני יוצאת לכם מהורידים, אנשי הרשת, ומתרחקת מעט. לא רק בגלל שההורים שלי באים עוד מעט ולא יהיה לי זמן לשבת מול הפייסבוק שעות רבות (ריקוד קטן של שמחה נכנס ממש כאן), אלא בזכות זה שאני מכבדת אתכם כשכנים שלי, ולא רוצה לחטט לכם בכביסה. ההתעסקות הזו רק מוכיחה לי שהחלון שלי עצמי מלוכלך.

קחו תמונה של פרפר מחייך, בשביל המצב רוח הטוב.

ובנימה אופטימית זו, אני הולכת לסופר, לקנות קצת פירות וירקות לפני הביקור המשמח. מחר ומחרתיים יש לעמית מופע בלט וההתרגשות בשיאה.
תודה לכם, שכנים שלי, שהקשבתם לי היום.

נשיקות <3 עינת