להיות אמא ישראלית בחו"ל

הורה ברירת המחדל

להיות אמא ישראלית בחו"ל

פסח בא והלך.
יום השואה ויום הזיכרון ויום העצמאות חלפו גם הם.
יש משהו בשהות בגולה שמרחיק אותך ומקרב אותך בו זמנית לאירועים מכוננים בתרבות היהודית-ישראלית. מצד אחד אין לי דגלי ישראל בכל פינת רחוב, אין שירי יום זיכרון ברדיו, אין סגירת בתי עסק או חגיגות על במות במרכז העיר. 
מצד שני – יש רצון עז לשמר את המסורת, מתוך אחריות אמהית לילדות שלי ומתוך אהבת המסורת. אז נפגשים עם ישראלים, ומדליקים נר זיכרון, ומדברים בבית על ישראל ומכינים אוכל עם זיכרון ישראלי.
וככה, לכבוד יום העצמאות (וגם קצת לכבוד יום ההולדת שלי שהיה וחלף והיה נפלא, תודה ששאלתם) הזמנו כמה חברים ישראלים וכמה שהם לא לארוחת עלאש מסורתית עם מלא סלטים (וגם פלאפל). ישבנו סביב לשולחן – הולנדי אחד, אמריקאיות שתיים, גואטמלית אחת וארבעה ישראלים. דיברנו עברית, אנגלית וספרדית ואכלנו סלטים ישראליים וגואטמלים ואירופאים בצלחות קרמיקה מקומיות שקניתי לי ליומולדת. קיבוץ גלויות זה כאן.

זוכרים את הפלאפל מהרשומה הקודמת?
אז הכנתי שוב, הפעם לכבוד בח"לי שפיספס
את הפעם שעברה
חומוס מעשה ידיי, עם טחינה,
פטריות וגרגירי חומוס
סלט קישואים הונגרי וסלט מטבוחה מרוקאי
כרוב כבוש, פלפלים קלויים וחציל קלוי בשום וכוסברה


באירוע אחר, אליו הוזמנו רק נשים מהקהילה, חגגנו יום העצמאות יחד עם יום האשה. זה היה האירוע הכי היי סוסאייטי שהייתי בו בחיים! בחתונה שלי לא היו 2 כוסות על רגל לכל סועד וזמרת ששרה אדית פיאף בלייב. לעומת זאת, בחתונה שלי 4 גברברים החזיקו חופה עבודת יד, וחבר נוסף הכין דיסקים של מוזיקה שתתנגן ברקע ואז חבר של ההורים הלך והביא מהאוטו דיסק מזרחי כדי שנוכל לרקוד קצת, אז אולי זו לא השוואה טובה.

 

הנשים של חיי. 

דרך אגב – לאירוע של ארוחת צהריים בחצר של מישהו, לא כדאי לבוא עם נעלי עקב. החורים שהשארתי בדשא מפדחים כמעט כמו כתמי הבוץ שנשארו לי עדיין על נעלי הזמש.


חוץ מאירועים ישראליים וקהילתיים, גם ציינו השבוע אירוע יהודי דווקא, את ראש חודש סיוון, נפגשנו עם ילדים והבנות הכינו טנא ופירות מפלסטלינה. ומאחר ואנו בגואטמלה ולא בישראל, אז בטנא שלנו היה אבטיח, תות, ענבים, בננה ואננס. פירות ארצנו הנוכחית.



















את חודש ישראל, חתם ערב ישראלי – מיוחד לישראלים –  במרכז היהודי בגואטמלה. סידרנו לנו בייביסיטר – שזה מאורע בפני עצמו וג'ימלאיה ג'ים לבח"לי שדחף והתעקש, השארנו לה רשימת טלפונים למקרי חירום, יידענו את כל השכנים שאם יש ריח שריפה אז שירוצו עם מטף, הזמנו 4 מגשים של פיצה (ל-3 ילדות ממוצע גילאים 8 ובייביסיטר אחת, כן?!), ויצאנו לדרך. מה עושים בערב ישראלי? מסתבר שמה שעושים בכל מפגש משפחתי – מדברים הרבה, אוכלים הרבה יותר וזהו בעצם (זוכרים את הרשומה האחרונה? אז כזה). אה! והיה קפה טורקי בפינג'ן, כי מילואים זה משהו שכולנו מתגעגעים אליו פה…

 

וגם מצטלמים יחד. זה הצד של המצלמות.

וככה נגמר לנו החודש. הוא היה גדוש ומשמח, מלא בפעילויות, והפעם גם השתדלנו להשתתף בהן. כי מסתבר שבקהילה דוקא חוגגים ככה כל שנה.

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו אחרון: חדווה, ציידת האריות, המליטה. אני אתרברב בכלבלבים ברשומה הבאה – Stay tuned!

ואם עשיתי לכם תיאבון ובא לכם להכין פלאפל, מוזמנים לרשומה הזו 🙂

No Comments

Post A Comment