משנכנס אדר מרבין בשמחה

משנכנס אדר מרבין בשמחה

באיחור אופייני ציינו אתמול את כניסתו של חודש אדר. איזה כיף שהשנה מציינים שניים כאלה!
בכלל, כל סיבה לשמחה ומסיבה מתקבלת במחוזותינו בברכה.



תראו כמה היא שמחה בטיול הזה!

התחלנו את היום בטיול קצר עם הכהבלה. כמו כל בוקר. אבל היום היה מיוחד! עצרנו להריח פרחים ולשחק במכוניות.
 מזג האוויר מתחמם, והעונה הרטובה עוד רחוקה מלהתחיל, כך שמאוד נעים לצעוד בבוקר בבגדים קלילים. יש ימים שאין בהם עובדים ברחוב ואז אנחנו גם משחררים את הכהבלה והיא רצה כמו אחוזת דיבוק מצד לצד. גם ברצועה היא רצה מצד לצד אבל למרחקים קצרים…
אחרי שספגנו קצת שמש בשעות לא מזיקות נכנסנו הביתה ועלינו לחדר שלי לעשות התעמלות. יש לי חדר ממש גדול. לפני שנכנסנו לבית ניסתה בכורתי לשכנע אותנו שהחדר הזה צריך להיות ריק ושממנו נעשה את הסטודיו שלה. היא כמעט שכנעה אותנו! אבל אז חיברתי את שעות הערות המוקדמות של בח"לי ואת המקלחת הצמודה, הוספתי לזה את חלון העדן (אדן חלון בשפתה של עמית) והופ! יעל הפסידה סטודיו. יכול להיות שהפסדנו כולנו כישרון שהתבזבז בגלל העדפה לנוחות. בכל מקרה אנחנו משתמשים בשטחים הפנויים בחדר לשיעורי ההתעמלות שלנו. פחחח..שיעורי התעמלות עאלק! אנחנו שוכבות על שמיכה ועושות תרגילי בטן ושכיבות שמיכה. בקטנה. אבל ממש בקטנה! הכל התחיל בחוג הקראטה של יעל, כשראיתי שהדרדלה שלי בקושי מרימה את עצמה על הידיים. אם כך, אמרתי, חייבים לעבוד על זה! כולנו משתתפות, כולל העוללה שאוהבת לשכב על הגב ולהרים את הרגליים למעלה ולצחוק כשבטעות היא בועטת לאחותה בבטן. לא משנה לאיזו אחות, לשתיהן היא קוראת עמית.
סיימנו את ההתעמלות (עאלק), וירדנו להכין רשימות שמחה.
הבנות הכינו שמש אסוציאציות מגניבה, כל אחת את שלה. הדבר הראשון שעלה ליעל לראש – מרבין בשמחתו של אחר. מופלאה.
לעמית הדבר הראשון שעלה לראש היה ימי הולדת, אבל זה בעיקר בגלל ששבוע הבא זהו תאריך הלידה העברי שלה (הסבר קצר – אנחנו חוגגים 2 ימי הולדת לכל ילדה. לפעמים החגיגות הן תקופתיות. למשל השנה, עמית חוגגת גם באדר א' וגם באדר ב' וגם במרץ. זו תקופה ארוכה מאוד מאוד של חגיגות).
עוד ברשימה – רכיבה על סוסים ואומגה (כחלק ממתנות יום ההולדת הקרב ובא), סריגה ויצירה (אנחנו מאוד חזק בקטע כרגע), השתוללות על אבא (…), אחותי הקטנה, אחותי הגדולה (שתי האחיות הללו הן של עמית) ואחיות מרגשות (של יעל), מיקמק (והמבין יבין), לעזור (כבר אמרתי כמה בתי הבכורה היא אדם נפלא?), וגם פורים עלה במחשבתם. אני הוספתי לרשימה צחוק, והתגברות, והודיה וצבעים, ובנות ואפילו טיולי בוקר והתעמלות (!). היה מקסים לשמוע איך כל אחת מהן לוקחת את השמחה שלה ומפרשת למעשים ולרעיונות. מה משמח אותן לעשות עם בני המשפחה (ליצור ולהשתולל), מה משמח אותן לעשות לבד (לשחק בטלפון ובמחשב). היה לנו מאוד שמח.

ואז עברנו לפתקים לאלוהים.
סיפור רקע – בחדרן של הבנות תלויה ה"תפילה" הבאה. שיר קטן שהמצאנו כדי להביא חלומות טובים בלילה. כל לילה לפני השינה אנו אומרות שמע ישראל ואת התפילה.

אלוהים יקר ופיית החלומות, עשו שאחלום רק טוב בלילות, חלומות של זהב, חלומות של אור, חלומות של פז ושל שמחה, תודה גם לך וגם לך.
תפילה קצרה ופשוטה שמורכבת מקשת האמונות של הבנות וכל מה שבעצם יעזור להן לחלום חלומות טובים. גם לוכד חלומות יש להן מעל המיטה ותהילים מתחת לכרית. אנחנו מכוסים.
ובכן, אתמול בלילה, שאלה אותי עמית לאן להפנות את התפילה לאלוהים. עם הפיה אין בעיה – יש ציור. ואז יעל סיפרה שפעם היא ציירה ציור לאלוהים, ואבא שלה שאל אותה אם זה נכון שאלוהים נמצא בכל מקום, כשענתה לו בחיוב אז הוא אמר לה שגם בפח הזבל הוא נמצא ושלשם הציור הזה הולך כי אין לו מקום אחר. טיפוסי.
 
אז החלטנו לעזור לתפילות שלנו להגיע לאלוהים. באש. זה סוג של תחביב ידוע במשפחת כהן, להדליק אש, ושוב – כל מה שמשמח אותנו החודש, מתקבל. ולכן, אחרי שהבנות עשו רשימה מפוארת של דברים משמחים, הן כתבו פתקים לאלוהים בסדר הזה: סליחה (על כל מה שעשיתי לעצמי או לאחר ולא התגברתי), תודה (על כל מה שמשמח אותי בעצם) ובקשה. יעל הוסיפה גם ציור.
את הפתקים הקטנים קיפלנו קטן יותר ויצאנו לחצר להדליק אש קטנה ולשלוח את הסליחות והתודות והבקשות השמימה בעשן. בדרך ביקשנו שהסליחה שלנו תתקבל, והתודה שלנו תישמע והבקשה שלנו תיענה. אמן.

 
 
זה היה יומנו והוא היה מאוד משמח. דרך נפלאה לפתוח בה באופן רשמי את חגיגות אדר!
 
נשיקות <3 עינת
 
ועוד דבר קטן: היום בערב ישבנו וצפינו בסרטונים ביוטיוב שמסבירים איך להכין תחפושות כאלה ואחרות. על הפרק – תוכי וקליאופטרה. למה אתם תתחפשו השנה?
No Comments

Post A Comment