לפני שבוע וחצי נכנסה לחיינו חדווה והכניסה רוח חדשה הביתה.
וכשאני אומרת רוח, אני מתכוונת לרוח סערה.
חדווה היא גורה בת חודשיים וחצי מסוג רידג'בק, או רועה רודזי. למי שלא מכיר (ואני לא הכרתי עד עכשיו) הרועה הרודזי מקורו ברודזיה (או זימבבווה, ולכן ייקרא שמה הזימבבואית) והוא גזע שפותח ע"י האדם וייעודו לצוד אריות.
תנו לי לחזור על זה שוב. גזע רועים, שמטרתו בחיים לצוד אריות. אריה, למי שלא מכיר, זה יונק ממין החתוליים והוא נורא נורא גדול. בכדי לצוד חתול כזה, אתה צריך כלב ממש ממש גדול. אז זו חדווה.
 |
| זה אריה |
בגיל חודשיים וחצי היא מגיעה לשולחן האוכל בעמידה, ותופסת מושב שלם בספה כשהיא ישנה. בשיניה החדות היא כבר הספיקה לקרוע כרית נוי, בובת עכבר, את המיטה שלה, את בריכת הכדורים, אל כל הכדורים וגם נעל קרוקס אחת. כשהיא רצה, נשמעות קולות שעטה בבית, אוזניה מתנפנפות מעלה מטה, ושרפרפים מתהפכים על פיהם. וגם זאטוטות בנות שנתיים. בגלל שהיא עדיין גורה, אנחנו מאפשרים לה לישון איתנו בלילה במיטה. כשהיא ישנה לרגלינו, היא ישנה על השמיכה ואף אחד לא יכול להזיז אותה ולהתכסות, כשהיא ישנה לידנו, אף אחד לא יכול להסתובב על צירו בלי הפחד ליפול מהמיטה בלילה. וכשהיא מתעוררת עם שחר, אנו מיד מבצעים פעולות הרחקה מהירות בכדי שלא תדרך/תנשך/תלקק למוות את הזאטוטה, שגם היא ישנה איתנו מרבית הלילות. או שלא תאכל לנו את השמיכה. ועוד לא התחלתי לדבר על גודל היציאות שלה! מרשים בהחלט! וזה עוד לפני שהיא אכלה איזה אריה…
 |
כאן חדווה יוצרת הכרות ראשונית
עם הארנב. |
 |
| בריכת הכדורים במבצע הצלה |
 |
פפחחחח..ארנב??! לא מזיז לי…
תביאו לי אריה, אני אראה לכם מה זה! |
היחסים שלה עם הכהבלה (הכלבה האהבלה שלנו, רועה גרמנית בת 3) הם מורכבים ומקסימים כאחד. אני בהתחלה קצת חששתי. הכהבלה, אתם מבינים, היא סוג של ילדה יחידה. היא תוקפנית כלפי זרים וכלבים שנכנסים אליה הביתה, או מצלצלים בפעמון, או סתם עוברים ברחוב ויש להם פרצוף מבשר רעות. היא מאוד רכושנית כלפי הבנות ושומרת עליהם בנאמנות, אבל הנה הגיעה חדווה והכהבלה, הפלא ופלא, רחרחה, נהמה, וחשפה שן ביום הראשון למפגש, אבל בבוקר… בבוקר היא כבר שיחקה איתה ולקלקה אותה ונהמה עליה רק כשנמאס לה לרוץ סביב השולחן ולהפיל את כל הכסאות יחד עם הציידת הזימבבואית. שמה האמיתי של הכהבלה, דרך אגב הוא אריה. נהגה aria. עם A. אני כבר מתארת לעצמי את העתיד המשותף של השתיים, והוא אולי ורוד עבורן, אבל מבולגן מאוד עבורי. לשמחתי כרגע אנו גרים בבית של 250 מטר (ענק!!), אז יש מקום ל-2 מפלצות כמוהן, אבל בישראל ביתנו הוא סך הכל 60 מטר מרובע. מה שאומר שכנראה נצטרך בית נוסף רק בשבילן. או גן חיות, עוד לא החלטתי.
ולעניין אחר. ביום ראשון האחרון הוזמנו בנות הבית לחגיגת יומולדת של מיה, השכנה. מיה היא ילדה חביבה מאוד בת 5. ההזמנה ליום ההולדת עוצבה כמסגרת תמונה כסופה, ועליה מוטבעות דמויות מהסרט Frozen (לשבור את הקרח). הבנות התבקשו להגיע עם שמלות של נסיכה. עכשיו הבנתי הכל! כבר שנה אנחנו פה, ושמתי לב שחנויות רבות מיועדות למסיבות יום הולדת מושקעות, בעלות נושא, ובכולן יש מעמד מלא בשמלות של נסיכות ואבירים. ומאחר ופה זה לא ישראל, ואין פה מסיבות פורים ענקיות, וגם בהאלווין לא כולם מתחפשים, לא ממש הבנתי מי ירצה לקנות שמלת נסיכה, ועוד במחירים שצוינו עליה. אז בשביל זה. במקום לעמוד מול הראי/ארון ולבחור שמלות או שאר בגדים יפים לימי ההולדת של החברות בכתה, פשוט בואי בשמלת הנסיכה שלך! אדיר. ובכן, עמית שמחה מאוד שיש בידה ההזדמנות ללבוש את שמלת היפהפיה הנרדמת שקיבלה מארה"ב (כי בהאלווין לא הספקנו..) ויעל שכמעט נשברה נוסח סינדרלה שאין לה שמלה מתאימה לנשף, החליטה ללכת עם שמלת רקדנית הפלמנקו שלה, כנסיכה ספרדייה. יערה לעומת זאת לא רצתה את שמלת סינדרלה (דבר מוזר לכשעצמו, כי את כותנת סינדרלה היא לא רוצה להוריד) ולבשה במקום זה שמלת טינקרבל.
 |
| הנסיכות לבית כהן וכלת יום ההולדת |
וכך, חמושות בכתרים ובשרביטות יצאה הפמליה המלכותית לעבר הנשף, ומזל שלקחו איתן את אמא שלהן, אחרת היו שוכחות את המתנה בבית… ביום הולדת בגואטמלה מוזמנת גם כל המשפחה. שולחנות רבים פוזרו סביב עבור ההורים והאחים של המוזמנים באמת, ושולחן אחד ארוך עם מפות צבעוניות וקישוטי פרוזן היה ערוך לילדים עצמם במועדון השכונתי. נשבעת שיש לנו אחד כזה, וזו הפעם הראשונה שמישהו השתמש בו. השמועות מספרות שפעם בשנה מיה חוגגת יומולדת ואז המועדון נפתח, וזהו. לצד המועדון שלנו ישנו גן שעשועים קטן ושם הנסיכות והבנים (שבאו ללא תחפושת) שיחקו עד שהגיע הזמן להיכנס למשחקי החברה. הם הדביקו גזר לאפו של איש שלג (במקום זנב לחמור), שיחקו המלך אמר וכאלה ובסוף נעמדו מול מכשיר הטלוויזיה בכדי לשיר יחד את השירים מהסרט Frozen. ובינתיים בני המשפחה הבוגרים (אמא אבא ודודה) היו עסוקים בהכנת ארוחת הצהריים, כי גם זה כלול ביום הולדת בגואטמלה. בתפריט – המבורגר וצ'יפס. הילדים הושבו לאחר כבוד ורק יעל שלי עמדה במטבח ונתנה הוראות ברורות לטבחית שלא תשים לבנות משפחת כהן גבנ"צ על הקציצה. ואם יש מים קרים. ואולי אפשר עוד צ'יפס?
 |
| גם לי היה קשה שלא לשיר איתם |
 |
אנה, אולף ואלזה.
השיגעון על הסרט הזה קבוע בביתנו כבר שנה. |
רגע לפני עוגת היומולדת, והנר והשיר (שילוב של Happy Birthday to you… ותוספת בספרדית שמשמעה איפה איפה איפה העוגה) הועלו על הכבל 2 פיניאטות אחת אחרי השניה, והילדים – מהקטן לגדול – חבטו בהם נמרצות לקול הקהל ששאג dale duro! או, "תכניס לו בכח". עניין הפיניאטות, יש לציין, הוא קטע מאוד מרכזי בימי הולדת בגואטמלה, והקהל כולו מצפה למטח הסוכריות שייפול מהפיניאטה. המשקיענים באמת, יזרקו ממתקים לרחבה גם לפני שמתפרקת הפיניאטה, בכדי לא לשבור את המתח, תוך שימת לב לעובדה שאין כרגע אף ילד שחובט.
 |
| אולף, לפני |
 |
| אולף, אחרי |
הביתה חזרנו אחר הצהריים, עייפות אך נמרצות, כבדות בשקיות ממתקים והפתעות ושמחות בחוויה המשחררת.
נשיקות <3 עינת
ועוד משהו אחרון: בעודנו מדברים, יושבת לה הציידת הזימבבואית ומפרקת עצם משחק. היא ניסתה להוציא את העצם הזו מפיה של הכהבלה ע"י נביחות ובכח, עד שהבינה הכהבלה שהעצם שבפיה, שכבר נלעסה קלות, קטנה יותר מהעצם שנתתי לציידת עצמה ממש לפני רגע. אז היא ויתרה לה.
No Comments