29 ינו רשימת טודו
תודה רבה על התגובות המקסימות מכל הקוראים את הפוסט הקודם. נתתם לי דלק במבערים..
חלקכם אף הגדיל ראש וציין כי יהיה נחמד לשמוע קצת על הנעשה כאן, בגואטמלה. בשבילכם אתחיל בתיאור קצר של היום שלי היום – המטרה היתה לחדש את הדרכון שלי, לשלוח דואר ולקנות קצת ירקות הביתה. משימה פשוטה כביכול. בבית בערד הייתי עושה את כל המשימות האלו בכמה שעות ובהליכה (ממש בהליכה – מהבית עד בניין העירייה, ואז לדואר ולמורדי במרכז בשביל הירקות. מקסימום חוזרת עם מונית הביתה). כאן המשחק קצת שונה. היום שלי התחיל אתמול בעצם, כשדיברתי עם נהג מונית וביקשתי ממנו שיאסוף אותי בתשע וחצי בבוקר מהבית. אחר כך הכנתי את הבנות לנסיעה מוקדם בבוקר (מוקדם, כן…תשע וחצי..). הן היו צריכות להכין תיק, כי בצהריים יש להן חוג שחיה. מזל שהתעקשתי, כי ליעל לקח חצי שעה להתעורר ולעמית לקח 25 דקות למצוא גומיה. יערה בינתיים הספיקה לשפוך את הלגו לפחות פעמיים ברחבי הסלון ולהחליף את החולצה שהתלכלכה מהשוקו. המונית הגיעה בזמן ואחרי 40 דקות הגענו לעיר. אם נעשה חשבון מהיר – היום שלי התחיל בשש, ובעשר וחצי הגעתי אל היעד. 30 ק"מ סך הכל.
לצורך הפספורט החדש הלכנו להצטלם ולאכול משהו קטן, התעכבנו לקצת שופינג וחידשנו מלתחה ליערה (הם גדלים נורא מהר בגיל הזה..) ובגד ים ליעל וחצאית טוטו לעמית (מה אני אשמה שכל החצאיות שלה הן דוסיות למראה ולא מתאימות לשיעור בלט קלאסי?!!). לשגרירות הגענו רק בשתים עשרה.
מה מסתבר? שמי שאמונה על חידוש פספורטים לא נמצאת היום. למעשה, היא נמצאת רק בימי חמישי. גם אז כדאי להתקשר יום קודם כדי לוודא שהיא נמצאת. אולי יהיה לה קשה לקום בבוקר והיא תחליט לקחת יום חופש. טוב. הלאה. לשלוח דואר. בשביל זה צריך שוב מונית שתיקח אותנו לסניף הדואר המרכזי בקצה השני של העיר (עד עכשיו מצאנו רק סניף אחד..). הסניף מאוד יפה ושוכן בבניין עתיק ומרהיב ביופיו בלב ליבה של הדאון טאון של גואטמלה. בינתיים השעה כבר אחת וחצי, עוד שעה מתחיל חוג השחיה של הבנות והן עוד לא החליפו בגד ים! מיד שלחתי אותן לשירותים של סניף הדואר בזמן שהמתנו (שוב) למונית שתיקח אותנו למרכז החוגים. את הירקות קניתי אחר כך (ותודה לאוסקר, נהג המונית, שליווה אותי הלוך וחזור במהלך כל היום הנפלא הזה. ביום חמישי נשוב שוב על אותו מסלול,אבל הפעם אני מקווה שנצא גם עם פספורט מחודש).
זה היה, על קצה המזלג, יום ממוצע בחיינו. סתם. לא ממוצע. ככה זה רק כשאנחנו יוצאים מהבית.
ולנושא קצת אחר.השבוע אנחנו, משמע בח"לי ואני, מציינים 10 שנות נישואין.
עכשיו, עשר שנים לא באות ברגל. הן טסות!!! ובמקרה שלנו הן טסו לרפובליקה הדומיניקנית, ואז לגואטמלה. לעומת זאת את ירח הדבש שלנו עשינו בארץ …
אבל לא על זה רציתי לכתוב.