mes de la amistad

14 פבר mes de la amistad

אל תדאגו, לא עברתי לכתוב לכם בספרדית.

אני אפילו אתרגם לכם את המשפט שלעיל. mes de la amistad בספרדית זה חודש החברות, כי ככה קוראים כאן לחודש פברואר. למה? כי בחודש הזה גם חוגגים את יום האהבה (dia del cariño, שזה יום האהוב) וגם את יום הילד.

למי שלא זוכר, כבר סיפרתי כאן כמה הגואטמלים אוהבים לחגוג ימים מיוחדים – יש את יום הילד, ויום האם, ויום האב ויום המשפחה. יש גם יום מיוחד לסבא וסבתא ויום הנהג ויום המורה. יש מצב שיש גם יום עוזרת הבית אבל אל תספרו לדלילה. אני צריכה אותה כאן.

אז לכבוד החודש הנפלא הזה, החלטתי להקדיש רשומה שלמה לדברים שאני מחבבת במיוחד, ואפילו פלוס פלוס.

רשומה זו היא רשומה מיוחדת כי היא חלק מבלוג הופ קבוצתי. מה שאומר שבסוף הרשומה אני אספר לכם על מירי ועל הבלוג שלה, ותוכלו לקפוץ אליה (הופ הופ) ולקרוא קצת מה היא כתבה על יום האהבה. מדליק, נכון? הרעיון הוא של גלית קידר (מהבלוג שיעמום הוא בחירה) וקבוצת הפייסבוק שהיא מנהלת (בלוגרים ישראלים – תמיכה שת"פ ומוטיבציה).

רשימת הדברים שאני מחבבת חייבת להתחיל עם הבנות שלי. למה? כי הן ירביצו לי אם לא.

אבל אני לא סתם מחבבת אותן, אני מסמפטת את הדרך בה הן מניעות אותי ליצור, ללמוד, לחכות בסבלנות, לדחות סיפוקים.

למשל, ביום חמישי (שזה יום החופש היחיד שיש לי במהלך השבוע, והוא מוקדש לבישולים, קניות והכנת שיעורי בית) זאטוטה לא הניחה לי עד שישבתי איתה והכנתי איתה מסיבה. או מסעדה. או מסעדה שמארחת מסיבה. לא מובן. בכל מקרה – הדבקנו קופסאות יחד, היא ייעדה חדר שירותים וקישטנו אותו וציירנו כיור וברז והכוונה לשירותי נשים או גברים. אפילו יצרנו מפלסטלינה צלחות וכוסות, כי מסעדה חייבת שיהיו לה כאלה. וגם במסיבה כדאי.

זה היה חביב מאוד, ההתעסקות הזו וההתעקשות שלה.

למשל אחר, הבלרינה החליטה שהיא פותחת קיוסק בבית וכבר שבוע שהיא מכינה סנביצ'ים לילדי השכונה במחיר סמלי (אפס). אז אמנם הלחם בבית נגמר בתדירות גבוהה ממש, אבל היא וחברה שלה עובדות בשיתוף פעולה מפליא וילדי השכונה כולם מחכים לכריכים שלה בכליון עיניים.

זה מאוד חביב מצידה, לגמור לנו ת'לחם.

ועוד למשל, הבכורה הצליחה לשבור לעצמה את המיטה שבוע שעבר, ולכן עברה לישון זמנית בחדר האורחים, שהיה גם חדר התפירה שלי. אני אומרת היה, כי אחרי 3 ימים קלטנו שהיא התמקמה שם סופית, אז ביום חמישי (שוב, יום חופשי יחיד וזה) העברנו את מכונת התפירה על כל הציוד שלה לחדר השינה שלנו ואירגנו לה חדר פרטי משלה.

התחבבה עליי הפינה החדשה שלי.

וכך מצליחות הילדות שלי להתחבב עליי במיוחד בכל פעם מחדש. תודה, בנות.

אבל לא רק הן חביבות עליי! לבח"לי שמורה פינה מיוחדת בתחום הזה אצלי. אפשר להגיד אפילו, שאני לא רק מחבבת אותו, אלא מחבבת מחבבת. עם דגש על המחבבת הראשון. בעיקר כשהוא כל השבוע רודף אחריי שאבריז מהלימודים כדי להצטרף אליו לארוחת צהריים (אפילו הצליח לו ביום הנישואין שלנו, אבל רק כי החיבוב שלי עקבי). ביום שבת האחרון הוא הצליח לשכנע את כולנו להיפגש אותו (כי לפגוש אותו באור יום זו מטלה חביבה עלינו במיוחד) והלכנו לחפש המבורגר במרכז העיר. אחרי שיטוטים קלים, אכזבות מרות והתחרדנות נעימה בשמש, מצאנו את הזאב האפור. הזאב האפור הוא מבשלת בירה מקומית, וההמבורגר שלהם לא רע בכלל. גם הבירה (stout) היתה מוצלחת פלוס.

אז תודה לך, בח"לי, על שיטוט נעים בצהרי היום.

ורגע לפני שאני מסיימת את הרשומה החביבה הזו, אני רוצה שתכירו את מירי. גם מירי מאוד התחבבה עליי לאחרונה, כי ככה זה כשאתה מכיר באמצע החיים אנשים חדשים, עם אותו תחום עניין כמו שלך, והם נעימים לך מאוד.

מירי היא אמנית מוכשרת, שיוצרת בחרוזים ובמילים וגם היא כתבה כמה מילים על יום האהבה.

אז קדימה, אתם מוזמנים לקפוץ לבלוג הבא ויום חברות שמח לכולם!

נשיקות 3> עינת

עוד משהו אחרון, וחשוב לא פחות. אני רוצה לספר לכם שגם עליי החודש הזה אהוב במיוחד, לא רק על הגואטמלים, כי בחודש הזה ההורים שלי באים לבקר ואני מאוד מאוד שמחה.