חזרנו הביתה…

הבנות ואני בחצר ביתנו הקט. למי ששואל איפה בח"לי האהוב – הוא כבר לא פה..וגם לא מצטלם באופן עקרוני…עצוב, לא?

היתה חופשה אחת עם המשפחה שלי המורחבת בנחל שניר, לינה בצימר במלון הגושרים ונסיעה אחת מטרפת דרך כביש הבקעה

נכון שהן מדהימות?

הרבה טיולים רגליים ברחבי העיר, מין סיורי תיירים כאלה, משחקים בגני שעשועים, ביקורי חברים.

גינה באמצע העיר, סתם ככה

הרבה הרבה הרבה פירות ארצנו – הגענו בול לעונת המשמשים החמקנית, ולעונת הדובדבנים הנפלאה והאפרסקים האהובים עליי. ולא אמרתי כלום על עונת חג השבועות עם הגבינות והמאפים וכל הטוב השופע של ארץ זבת חלב.

בדרך הביתה שעשענו את עצמנו עם ערכת הפלסטלינה הנפלאה של רוני אורן, ולמרות שבערכה המקורית היו הוראות מדויקות ליצירת צפרדע, הבנות שלי יצרו כל מה שהיה על ליבן באותו הרגע – משמע דמויות משוגעות בבגדים משגעים. כולל קולבים וארון בגדים..



וזו הצפרדע.

הצלחה מובטחת?